יחידת ה-700

בפרק הכמותי בכלל, וביחידת ה-700 בפרט ההצלחה לפתור שאלה בודדת תלויה ב-3 גורמים: היכרות עם הידע הרלוונטי (עקרון מתמטי, נוסחה, משפט גיאומטרי וכו'), יכולת זיהוי הידע הרלוונטי (למשל, איך אנחנו יודעים שבשאלה מסוימת כדאי להשתמש בנוסחאות כפל מקוצר) והיכולת ליישם את הידע (למשל, כמה שלבים דרושים לפתרון המשוואה). שאלה יכולה להיות מוגדרת קשה - אם אחד מהסעיפים האלה הוא מאתגר במיוחד או שהשילוב שלהם יאתגר את רוב הנבחנים. לעיתים גם רמת המסיחים (התשובות שאינן נכונות) עשויה להשפיע על רמת הקושי של השאלה - אך זה עניין פחות נפוץ מאשר בתחומיי המילולי והאנגלית.

סביר להניח אך לא בהכרח. שאלות שלוקחות יותר זמן לפתרון הן בדרך כלל שאלות שדורשות מספר רב של שלבים לפתרון, או חישובים מעט מורכבים (שזה איננו מאפיין דומיננטי בשאלות קצה). כמובן שגם אם זיהוי הידע הרלוונטי לפתרון דורש יותר מקריאה אחת או שתיים של השאלה - אז זמן הפתרון יתארך. אך אם, למשל, מדובר בשאלה שנפתרת בעזרת עקרון פשוט יחסית ליישום - אך פחות מוכר הפתרון שלה עשוי להיות מהיר מאוד. כך גם יהיה הדבר כאשר מי שמתמודד עם השאלה צבר ניסיון רב עם שאלות קצה, ועל כן קל לו יותר לזהות את הידע הרלוונטי לפתרון.

שאלות הקצה דורשות הכרות מעמיקה עם החומר הפסיכומטרי. לכן, כדאי לתרגל אותן לאחר שסיימנו ללמוד את כל החומר הרלוונטי - שכן פעמים רבות הן דורשות שילוב של עקרונות מתמטיים מתחומים שונים (למשל, שאלת ממוצעים שהנתונים בה הם באחוזים) או דווקא את היכולת להפריד ביניהם (מדוע למרות שהנתונים בשאלה הם באחוזים, היא נפתרת באמצעות עקרונות של ממוצעים). זו גם הסיבה שלא חילקנו את הנושאים לתתי נושאים. כמו כן, חשוב להקפיד על מעבר מלא על הפתרונות בכל שאלה ובמיוחד באלה שאיתגרו אותנו. הפתרונות עשויים לחשוף עקרונות מתמטיים שלא הכרנו, או שימוש יעיל בדרכי פתרון פסיכומטריות.